ענן אפור נישא באור אל מעבר גבעת החלומות
הגשם קרוב הליצן כבר פוקע מצחוק ופנס בודד לא מפסיק לדלוק ברחוב
הלכתי ברגל לחשוב בשקט מתי יגיע הזמן לנדוד
ושקדייה אחת בצל תמשיך לפרוח גם תחת הגשם הכבד
גלים בים נוגעים באינסוף והזמן כאילו עומד
החדר שקט כמו עמוד נייר ריק לפני שמתחילים לכתוב
עכשיו זה עכשיו, עכשיו זה הסתיו ועלי השלכת חוזרים לנשור
נץ בשמי מדבר שם החורף כבר עבר ונשארנו דוממים במרפסת
הפחד קר כמו האהבה לטווח קצר והאמת דורסת
רק עוד שנייה והכאב יעבור ונחזור להיות קרובים
אל הלב אל התשוקה כמו שתי נרות בוערים
;){kind=link}